לחיות בירושלים
מילים: דן אלמגור
לחן: נורית הירש 6.69
ביצוע: מוטי פליישר
מתוך ההצגה “ירושלים שלי”
א. כשהעלו אותו על המוקד
שם, בכיכר העיר, עם צהריים ,
וההגמון עמד עם החשמן,
ומעילם אדום, כמעילו של התליין…
כשאחזו בו לשונות האש,
והוא עצם עיניו כלפי שמיים –
אז מלמלו שפתיו: “סליחה, אלי,
לשווא קיוויתי כל ימי
למות בירושלים
למות בירושלים.
ב. וכשהגיע ר’ זישה לשבעים
והילדים עזבו כבר את הבית,
מכר פתאום את רכושו הדל
ועם אישתו יצא, ובכיסו עשרים רובל.
וכל העיירה אותו ליוותה
עד ל”עירוב” , ונפנפה ידיים.
והזקנים הביטו בקנאה:
רב זישה בר- מזל, יזכה
למות בירושלים .
למות בירושלים… …
ג. פתקה קטנה על לוח בפינה
בישרה: “שמחת תורה בעוד יומיים”
הוא לא ידע עברית , צורה של אות
אך ברחובות מוסקבה – עמד עם כל הרבבות.
אך הוא ידע ששמו עכשיו נרשם,
אבל רקד, שיכור ולא מיין
והוא נזכר לפתע באביו, אביו המת שלא זכה
למות בירושלים, למות בירושלים……
כשהמג”ד אמר פתאום: “זזים”,
חייך: סוף סוף חיכינו די, שבועיים.
בערב הוא צלצל אל האשה: שינינו קצת כיוון.
נשקי בשמי את השלושה.
וכשאמרו לו: כאן זה אבו – טור
אמר: בסדר. תחפו על שתיים!
וכשהוא רץ לעבר הגדר
חשב פתאום:כמה נפלא –
לחיות בירושלים, לחיות בירושלים – – – —