שיר פתיחה: כמה טוב לשחק ברחוב

מילים: דן אלמגור
לחן: נורית הירש 12.4.1970
מתוך “הביקור המוזר” – מחזמר העיר רחובות
מחזה מאת דבורה עומר

טוב לנו טוב לשחק פה ברחוב
עוד מעט ותשקע החמה
נשחק ברחובות, ברחובות של רחובות
אנחנו מרחובות – אז מה ?

מגבתון עד יפאורה מתגלגלת ה”בלורה”
בכביש היא מתגלגלת, מגיעה לחבצלת
תראו עוד שאפילו, תראו עוד שאפילו
תראו עוד שאפילו היא תגיע עד כפר ביל”ו.
טוב לנו טוב לשחק פה ברחוב…………….

ממרמורק נעיף כאן למרום טייארה “קיפקה”
מעל לשעריים היא כבר בשכונת אפריים
היא עפה כמו בלון. יה ! היא עפה כמו בלון. יה !
היא עפה כמו בלון. יה ! היא תגיע עד צידוניה.
טוב לנו טוב לשחק פה ברחוב…………….

בגן שבזרנוגה מרקדים עוד “עוגה – עוגה”
ויחד נסתובב עד שנגיע לקובייבה.
נרקוד מקבוצת –שילר, נרקוד מקבוצת –שילר
נרקוד מקבוצת –שילר ככה לשכונה של מילר.
טוב לנו טוב לשחק פה ברחוב…………….

שיר ה “אמהות”

מילים: דן אלמגור
לחן: נורית הירש 112.3.1970
מתוך “הביקור המוזר” מחזמר העיר רחובות מאת דבורה עומר

מי השואבות פה את המים הדלוחים ? מי הנושאות על כתפיהן את הפחים ?
מיהן האוספות עלי חובזה לסלט ? מיהן השומרות פה על מסורת ושבת ?
מיהן האופות גם את הלחם בתנור ? מי הדואגות לעניים של הציבור ?
למי תודה ואהבה ?
לאמהות המושבה !
לבתיה וללאה, לחיה ולאיטה, לזלדה ולשבע, ליענטע ולגיטל
לדובה ולסימה, לאסתר ולטובה – האמהות שלנו – הן על הגובה !

מי המבשלות היטב ב”פיילה” של ברזל ? מי הדואגות ש “שוב הילד לא אוכל” ?
מי החרדות פה לחינוך , אם יש או אין, מיהן הלומדות את שפת האם מילדיהן ?
וכששב הבעל משמירה על השדות – מי הממתינות לו עם כוס תה אחרי חצות ?
למי תודה ואהבה ?
לאמהות המושבה !
לבתיה וללאה, לחיה ולאיטה, לזלדה ולשבע, ליענטע ולגיטל
לדובה ולסימה, לאסתר ולטובה – האמהות שלנו – הן על הגובה !

כשבונים פה בית ואין מים לבניה, מי שואב פה מים, כביכול לאפייה ?
מי עומד בדרך כחומה מול הטורקים , לא נותן לגשת עד שאת הגג יוצקים ?
וכשהטורקים קצת נדחפים, החוצפנים – מי ללא היסוס רוגם אותם באבנים ?
מי בעצם מפחד
כל הצבא עם המפקד ?
מבתיה ומלאה, מחיה ומאיטה, מזלדה ומשבע, מיענטע ומגיטל
מדובה ומסימה, מאסתר ומטובה – האמהות שלנו – הן על הגובה !

כשמצלצל הפעמון

מילים: דן אלמגור
לחן: נורית הירש 11.3.1970
מתוך “הביקור המוזר” מחזמר העיר רחובות מאת דבורה עומר

זה היה כבר מזמן… לחולות של דורן היהודי הראשון הגיע.
ופרצה מריבה עם שבטי הסביבה מזרנוגה וסטריה.
ואז, במרומי הגבעה , צלצל פעמון המושבה……..
מיהרו הגברים ויצאו לכרמים, עם מקל ורובה וטוריה.
ורכב השומר על סוסו לשדות, ואת הפורעים הבריח !

כי תמיד כשמצלצל הפעמון בני רחובות בקו הראשון
כי תמיד כשמצלצל הפעמון בני רחובות בקו הראשון.
וחלפו השנים ולפתע פתאום שוב מלחמת עולם הופיעה.
וצבא גרמני התקדם בדרום, למצריים הנה הגיע.
ואז במרומי הגבעה, לחש פעמון המושבה……..
ויצאו מתנדבים, צעירות וצעירים, לבריגאדה מיד הגיעו.
ובאל – עלמיין נלחמו כגברים – ואת הפולש הכניעו.

כי תמיד כשמצלצל הפעמון……….
הקרבות נסתיימו. אך הבריטים סרבו לקבל את פליטי – החרב.
והחל מאבק בשלטון האנגלי וגם עוצר הוטל עם ערב.
ושוב במרומי הגבעה, לחש פעמון המושבה !
ויצאו צעירים והדביקו כרוזים , ונקם לאנגלים הבטיחו.
ויצאו בחורים עם רימון ורובים – ואת הכובש הבריחו !
הוכרזה המדינה. התגשם החלום. מי זוכר איזה לילה דרמתי.
והחלו קרבות ופלישה לדרום והוקמה “חטיבת גבעתי”.
ןשוב במרומי הגבעה, צלצל פעמון המושבה……
ויצאו צעירים וירדו לדרום, ונשים במלאכתן המשיכו…
ויצאו צעירים וירדו לדרום, ואת הכובש הכניעו !
כי תמיד כשמצלצל הפעמון בני רחובות בקו הראשון
כי תמיד כשמצלצל הפעמון בני רחובות בקו הראשון.
כי תמיד כשמצלצל הפעמון בני רחובות בקו הראשון
כי תמיד כשמצלצל הפעמון בני רחובות בקו הראשון.

ה”גמל” של פורים

מילים: דן אלמגור
לחן: נורית הירש 11.3.1970
מתוך “הביקור המוזר” מחזמר העיר רחובות מאת דבורה עומר

בכל פורים, בכל תהלוכה
יצאו התושבים לרחוב, למחוא כפיים
ומי גנב את כל ההצגה ?
ה”גמל” של שעריים !

הגמל גמל של שעריים
הנה עובר ומבקש “מתנת פורים” +2
הגמל, גמל של שעריים –
עד היום הרחובותים אותו זוכרים.

היה עוצר, עוצר את התנועה
והילדים ברחוב פתחו פתאום עיניים
דבר כזה אף פעם לא נראה –
ה”גמל” של שעריים !

הגמל גמל של שעריים…………….

כן, הזקנים זוכרים עוד איך הלכו
ברגל מתימן, הלכו כמעט שנתיים
לו רק היה, היה להם גמל
אמיתי, לא כמו זה משעריים !

הגמל, גמל של שעריים……………. +3